הסיכוי להופעת המחלה גבוה יותר בהריון ראשון, שבו המערכת הגופנית מתמודדת בפעם הראשונה עם נוכחות גוף זר - השילייה. בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר נמצאות נשים בגילאי הקצוות של תקופת הפריון: נערות בגילאי העשרה ונשים שעברו את גיל ה- 40. בתוך קבוצה זו תהיה התופעה שכיחה יותר, ויכולה אף להיות חמורה יותר בנשים מעל גיל 40 הנושאות הריון מרובה עוברים או הריון עם עובר פגוע, נשים הסובלות ממחלות כלי דם או מסוכרת ונשים הסובלות ממחלת כליות.

האבחנה הראשונית נעשית כאשר לחץ הדם גבוה מהנורמה לאורך שתי מדידות עוקבות, בהפרשים של שש שעות לפחות.

באבחנה המסורתית של רעלת הריון יש למצוא גם בצקת של הגוף, הידיים והפנים, וכן נוכחות של חלבון בשתן בכמות רבה מהנורמה.

מבחינים בין רעלת הריון קלה וחמורה:

כאשר לחץ הדם הדיאסטולי (הערך התחתון) פחות מ- 100 מ"מ כספית, או שנמצאה נוכחות עקבות חלבון בשתן ברמה של +1, אין פיגור בגדילת העובר, תפקודי הכיליה של האם תקינים ואין פגיעה בקרישת הדם.

כאשר לחץ הדם הדיאסטולי הוא מעל 110 מ"מ , נוכחות החלבון בשתן היא ברמה של +2 או יותר, וכאשר האישה מתלוננת על כאבי ראש, על הפרעות בראייה, על כאבים ברום הבטן או בבטן הימנית העליונה, או על מיעוט במתן שתן.

סימנים אלה מעידים על פגיעה בתפקודי הכיליה והכבד ו/או על ירידה תלולה במספר טסיות הדם.

נשים בעלות רמת הלחץ דם שאינה עולה על 135/85 ושאינה מלווה בנוכחות חלבון בשתן, יכולות להיות במעקב תוך כדי מנוחה בבית. יש לבדוק אותן פעמיים בשבוע, ולהסביר להן על הסימפטומים העלולים להצביע על החמרה במחלה. ההוראה לאשפוז היא כאשר לחץ הדם הוא מעל 140/90.

במהלך האשפוז יתבצעו הפעולות הבאות:

כאשר קיים חשש שהעובר, ובעיקר ריאותיו, עדיין לא בשלים, הנטייה היא לדחות את הלידה עד שתושג בשלות.

אולם לעיתים, במצבים חמורים מאוד, אין ברירה אלא לסיים את ההריון מוקדם יותר, מתוך דאגה לבריאות האם וההכרה בכך שהמחלה בפני עצמה עלולה לגרום למות העובר.

יש חשיבות רבה בהערכה של מצב העובר והתפקוד השילייתי, בעיקר כאשר קיים חשש שיוולד פג, אם יוחלט ליילד את האם.

במקרים אלו יש לשקול מתן תרופות המזרזות את בשלות ראותיו של העובר. מענין לציין שדווקא במחלה זאת ישנה האצה טבעית בהבשלת ריאותיו של העובר.

לאחר הלידה חל לרוב שיפור מהיר במצב האישה, למרות שלעיתים המחלה עלולה להחמיר זמנית.